נושא אימוץ הילדים בארץ מוסדר ומופעל על ידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים המפעילים את 
השירות למען הילד. המדובר בשירות טיפולי ממלכתי שהינו היחיד בארץ ומוסמך לפעול בנושאי אימוץ. במדינת ישראל ילדים נמסרים לאימוץ מסיבות רבות: תינוקות או ילדים שננטש וילדים אשר הופרדו מהוריהם, בשל חוסר יכולת לתפקד כהורים. כמו כן, נמסרים לאימוץ ילדים בעלי בעיות התנהגות או בעיות אישיותיות אשר לא מסוגלים לחיות במוסדות אחרים של משרד הרווחה ומאומצים למשפחות המסוגלות לקלוט ולטפל בהם, או ילדים אשר חשופים להתעללות פיזית והוצאו לצמיתות ממשמורתם של הוריהם על ידי צו בית המשפט. תינוק או ילדים אשר ננטשו או הוצאן ממשמורת הוריו וטרם אומצו, ישהו עד למועד אימוצם במשפחות קלט, משפחות אומנה או בבית תינוקות/ילדים מטעם משרד הרווחה.
בר אימוץ
כאשר ילד או תינוק הוכרז כ"בר אימוץ" על ידי האפוטרופוס הראשי של משרד המשפטים, פירוש הדבר הוא כי הוא פנוי לאימוץ וכי הוריו הביולוגים חתמו על הסכמה למסור את ילדם לאימוץ, אשר קיבלה אישרור של בית המשפט המחוזי. מרגע ההכרזה על הילד כ"בר אימוץ", מועבר עניינו לשירות למען הילד אשר מטפל בכל הקשור להליכי האימוץ, מסירת מידע, ליווי ופיקוח על התהליך.
אימוץ פתוח ואימוץ סגור
אימוץ ילד אינו תהליך קל ופירושו קבלה של ילד זר והפיכתו לחלק מהמשפחה. הילד המאומץ מאבד את כל זכויותיו מול משפחתו הביולוגית ומקבל על עצמו חובות וזכויות של המשפחה מאמצת. באשר ליכולת להיפגש עם הוריו הביולוגים, קובע הכלל בארץ כי הנוהג הוא שאימוצים בארץ הינם אימוצים סגורים. החריג לאימוץ סגור הוא אימוץ פתוח. המצב בארץ מנוגד למצב ברוב המדינות המערביות בהן נהוג כי האימוץ הינו אימוץ פתוח, המאפשר קשר או קבלת מידע על המשפחה הביולוגית, אימוץ פתוח מאפשר למשל החלפת מכתבים, שיחות טלפון ומפגשים שנתיים.
החריג ברוב המדינות המערביות הוא אימוץ סגור. אימוץ סגור הוא אימוץ המנתק לחלוטין את הקשר ואת מסירת המידע בין הילד המאומץ לבין משפחתו הביולוגית. בהגיע הילד המאומץ לגיל שמונה עשרה, הוא רשאי לפנות לשירות למען הילד ולבקש לפתוח את תיק האימוץ שלו, על מנת לברר פרטים אודות הוריו הביולוגים. בישראל, חרף הכלל על אימוץ סגור, מבקשות משפחות רבות להסכים ביניהן על אימוץ פתוח, לצורך מתן שלווה וביטחון לילד המאומץ וכן למשפחתו המאמצת והביולוגית. התנאי הוא כמובן הסכמה של כל ההורים.
אימוץ על פי חוקי המדינה
על פי חוקי מדינת ישראל, צו אימוץ יינתן על ידי בית המשפט הרואה לנגד עיניו את טובת הילד. באם מדובר בילד בר דעת, נדרשת הסכמתו ורצונו להיות מאומץ. גם כאשר ניתן צו אימוץ, המדובר בצו על תנאי שניתן תחילה לתקופה של עד חצי שנה.
ככלל, צו אימוץ יינתן לשני בני זוג נשואים, ואולם, לאחרונה נידונו בבית המשפט מקרים בהם סטו מכלל זה, לדוגמא, כאשר אחד מבני הזוג נפטר ובן הזוג השני נותר בחיים ומעוניין לאמץ את ילדיו של בן זוגו החדש. החוק קובע כי הילד המאומץ והמשפחה המאמצת צריכים להיות בני אותה דת. כמו כן, במקרה של גירושין של בני הזוג, לילד המאומץ, או לאמו המאמצת, ישנה הזכות לדרוש מזונות ילדים מהאב המאמץ.
אימוץ ילדים מחו"ל
אימוץ ילדים מחו"ל נעשה דרך עמותה מוכרת הפועלת בתחום. על העמותה מוטלת החובה לבדוק את מגישי הבקשה לרבות מצבם הכלכלי, יושרם והסטטוס שלהם. לאחר מכן העמותה יוצרת קשר עם הרשות המוסמכת לאימוץ במדינה הזרה, ובמידה ויינתן אישור, יוכלו בני הזוג לנסוע לחו"ל לקבל את הילד המאומץ. הליך אימוץ של ילדים מחו"ל הוסדר לפני עשור בתיקון שנעשה לחוק אימוץ ילדים ואושרר באמנה בינלאומית עליה חתמה גם מדינת ישראל.
