אישה נשואה זכאית לקבל מזונות אישה מבעלה בסכום אשר יאפשר לה לשמור על רמת החיים לה הורגלה במהלך תקופת הנישואין. הכלל הקובע לעניין מזונות האישה הוא "עולה עימו ואינה יורדת", כלומר, אשה אשר חיה רמת חיים גבוהה במהלך חייה המשותפים עם בן זוגה, זכאית להמשיך ולחיות חיים אלה, גם אם הם בתהליכי פרידה או לקראת גירושין. הבעל צריך להמשיך ולשלם מזונות אישה לבת זוגו עד הגירושין, או עד אשר ניתן פסק דין לגירושין המחייב את האישה להתגרש מבעלה והיא מסרבת לעשות כן.
מזונות אישה – אילו צרכים נכללים?
סכום מזונות האישה הינו סכום כסף אשר תקבל האישה כל חודש והוא אמור לגלם בתוכו את צורכי האישה הבסיסיים כגון: מזון, ביגוד והנעלה והוצאות דיור ואחזקת בית, כולל שכר דירה או משכנתא. המדובר בצרכים בסיסיים, אך הם תלויים כאמור, ברמת החיים של בני הזוג טרם הפרידה.בנוסף, אמור סכום מזונות האישה לכלול צרכים נוספים, כגון צרכים נשיים, חוגים, הוצאות רכב, לימודים וכל הוצאה אותה היתה האישה רגילה להוציא במהלך חייהם המשותפים של הצדדים. סכום המזונות נקבע על פי צורכי האישה, על פי הכנסת הבעל מעבודה ומרכוש אשר בבעלותו, או רכוש פוטנציאלי, וכן פוטנציאל ההשתכרות העתידי של הבעל.
מזונות אישה – מרוץ הסמכויות
בעיקרון, יכולים בני הזוג להגיע ביניהם להסכמה באשר לסכום מזונות האישה, ואולם, אם הוגשה תביעת מזונות אישה לבית המשפט לענייני משפחה, יקבע את סכום המזונות בית המשפט. אם הבעל הקדים וקנה סמכות לבית הדין הרבני, וכרך במסגרת תביעתו גם את נושא מזונות האישה, אזי תינתן הסמכות לבית הדין הרבני לקבוע את סכום המזונות, בהתקיימו מספר תנאים משפטיים לכך.שלילת זכאות האישה למזונות
הבחירה בין סמכויות השיפוט יכולה להיות קריטית לעניין תשלום או גובה תשלום מזונות האישה. בית המשפט לענייני משפחה הינו ליברלי יותר בכל הנוגע לזכויות אישה בגירושין, אשר עוזבת את ביתה, ואילו בבית הדין הרבני אשה אשר בגדה בבעלה או אשר עזבה את הבית ללא כל סיבה מוצדקת תוכרז כ"אישה מורדת" ותאבד את זכותה לקבלת מזונות אישה.
באם במסגרת הדיון תצליח האישה להוכיח שהסיבה שבגינה היא עזבה את הבית הינה סיבה מוצדקת, לדעת בית הדין הרבני, אזי היא תשמור על זכותה למזונות אישה. בכל אופן כאשר הבעל הוא זה שעוזב את הבית או בוגד באישתו, אין האישה תאבד את זכאותה למזונות אישה.סיבה נוספת אשר יכולה לשלול את זכאותה של אישה למזונותיה הינה באם האישה עובדת והכנסתה מספיקה לה לכיסוי צרכיה. במקרה זה, ורק במידה ושכרה של האישה הינו גבוה ומאפשר לה לשמור על רמת החיים אליה היא הורגלה, תישלל זכותה למזונות.
בכל מקרה בו שכרה של האישה הינו נמוך ולא מאפשר לה לשמור על אותה רמת חיים, יצטרך הבעל לשלם לה "השלמת מזונות אישה". אישה אשר בוחרת שלא לעבוד, אין הדבר אומר כי היא אינה זכאית למזונות אישה. בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני פסקו כי יש להתחשב בפוטנציאל ההשתכרות של האישה כאשר האישה הינה בעלת מקצוע, ואולם אם האישה לא עבדה שנים רבות, לא יכול הבעל לחייב אותה לצאת לעבוד, על מנת להקטין את סכום מזונות האישה אשר הוא מחוייב לשלם לה.היות ומקור תשלום דמי מזונות אישה הינו מהדין העברי, הדין העברי קובע כי זכות האישה לקבלת מזונות קודמת למעלה ידיה. האישה הינה בעלת זכות הבחירה והיא זו שיכולה לומר שאיננה עובדת, ולכן אין לה מעשה ידיה ובעלה חייב לזון אותה. באם היא אומרת שהיא עובדת, אזי היא לוקחת על עצמה את מעשה ידיה ומוחלת על מזונות מבעלה. הדין העברי אינו מחייב אישה לצאת לעבוד, ואין זה משנה באם עבדה בעבר והיתה לה סיבה אובייקטיבית להפסיק עבודה או לא. הלכה זו היא ששוררת כיום גם בביתה משפט לענייני משפחה בארץ, על אף במדובר בהלכה מיושנת ואף מקוממת.
אולי יעניין אותך לקרוא גם:
ביטול מזונות – מתי זה אפשרי? וכיצד עושים זאת?