פסק דין הצהרתי – בתביעת גירושין

פסק דין הצהרתי לא מקנה למבקש אותו סעד ממוני או פיזי, אלא ייעודו להצהיר על קיומה של זכות מסוימת או להצהיר על מצב מסוים.

בשונה מהתדיינויות רגילות בבית המשפט בהן ישנה עילת תביעה, בקשת סעד ובסופן בית המשפט מכריע לפי ראיות ושמיעת הצדדים את גרסת מי מהצדדים הוא מקבל, בפסק דין הצהרתי בית המשפט מתבקש לאשרר מצב עובדתי או זכויות למיניהן והוא אינו חייב להיענות לבקשה.

התכלית של הסעד ההצהרתי היא ליצור הוכחה למצב קיים על ידי מתן אסמכתא משפטית ופומבית באמצעות פסק דין. כך לדוגמא, אדם יכול לבקש מבית המשפט להצהיר על זכויותיו לגבי נכס מקרקעין.

המקור הסטטוטורי של הסעד הדקלרטיבי הוא בדיני היושר, הסמכות לתבוע את הסעד מעוגנת בסעיף 14(א) לתקנות סדר הדין האזרחי וסמכות בית המשפט לתת את הסעד מעוגנת בסעיף 75 לחוק בתי המשפט.

כאשר בית המשפט דן במתן סעד הצהרתי עליו לקבוע אם יש דבר בטענות התובע וכן אם הוא דובר אמת, נקי כפיים ותם לב. בנוסף, בית המשפט בוחן אם מתן הסעד ההצהרתי מוצדק מבחינת הצד שנגדו מתבקש הסעד, כלומר, האם ישנה הצדקה להעביר את הנתבע בשני הליכים משפטיים, האחד הוא הסעד ההצהרתי והשני הוא הסעד האופרטיבי.

יכולים להיות מגוון מצבים בהם אדם יבקש מבית המשפט פסק דין הצהרתי, כמו: קבלת חזקה על רכוש והבהרת מצב קיים. הגשת בקשה לסעד הצהרתי מבית המשפט נפוצה בתחום דיני המשפחה, במיוחד תוך כדי הליך גירושין בו נתגלע ויכוח בין בני הזוג לגבי חלוקת הרכוש והזכויות הקנייניות בו.

צו הצהרתי בדיני משפחה

כאשר בני זוג מתגרשים פעמים רבות מדובר בהליך לא נעים שמלווה באי הסכמות רבות לגבי חלוקת הרכוש, הילדים וכדומה. בקשת פסק דין הצהרתי היא לעיתים הדרך היחידה של בן הזוג לא לאבד את זכויותיו. נדגים עם שלושה פסקי דין:

פרשת קנובלר

נתגלעה מחלוקת לגבי דירת המגורים המשותפת של הזוג, כאשר זו רשומה רק על שם הבעל. האישה הגישה תביעה לפסק דין הצהרתי לגבי חלקה בדירת המגורים. השטח עליו נבנתה הדירה נקנה על ידי הבעל לפני הנישואין, בזמן שבני הזוג חיו יחד, והדירה נבנתה לאחר הנישואין בעזרת הורי הבעל והמשכורות של בני הזוג. הבעל הבטיח לאשתו שירשום את הדירה על שניהם, אולם מעולם לא עשה זאת. יש לציין, שהבעל הוא עורך דין ושהאישה פרנסה אותו בזמן לימודיו.

במקרה דנן בית המשפט נתן לאישה פסק דין הצהרתי לפיו היא הבעלים של מחצית מדירת המגורים.

קביעת אבהות

אם הגישה לבית המשפט תביעה למתן פסק דין הצהרתי לגבי זהותו של ילדה הקטין. הילד נולד לבני הזוג כאשר הם היו נשואים והבעל לשעבר גם רשום כאב הילד במרשם האוכלוסין, אולם כעת האב טוען כי הילד אינו שלו.

בית המשפט, תוך לקיחה בחשבון את טובת הילד, קבע שהגרוש הוא אכן אביו של הילד, האם זכתה בסעד ההצהרתי.

נושים

בעת הגירושין בין בני זוג בשנת 2001, הבעל העביר לאישה את זכויותיו בדירת המגורים וזו נשארה לגור בה, אולם היא לא רשמה את זכויותיה עד לרשימת הערת אזהרה ביוני 2012 (סמוך למועד הגשת הבקשה).

לאחר מספר שנים האישה גילתה שבגלל חובות של גרושה לבנק הוטלו עיקולים על הדירה וכעת היא מבקשת פסק דין הצהרתי שהיא המחזיקה הבלעדית של הדירה. במקרה זה, בית המשפט קיבל את בקשת האישה והעניק לה צו הצהרתי שהיא הבעלים והמחזיקה של הדירה.