במהלך השנים האחרונות, וככל שאחוז הגירושין בקרב האוכלוסייה בישראל הולך ועולה בהתמדה, בדומה למגמה בשאר העולם המודרני, כך הופכת התפיסה הישנה לפיה נישואין הם עניין "מקודש" אשר נערך רק פעם בחיים, ללא רלוונטית עבור רבים. בימינו, יותר ויותר אנשים בוחרים מדי שנה להתיר את נדר הנישואין, וזאת ממגוון רחב של סיבות שונות.
איפה כדאי להתגרש?
בשעה שאחד מבני הזוג גמר בדעתו לפעול לצורך התרת נדר הנישואין, השאלה הראשונה מולה הוא ניצב היא לאיזה גוף עליו לפנות לצורך כך.
בישראל, קיימים שני גופים מנהליים אשר בסמכותם לדון בהתרת נדר נישואין, כאשר הראשון מבין השניים הוא בית הדין הרבני, הפועל בהתאם לעקרונות ההלכה היהודית, והשני הוא בית המשפט לענייני משפחה, הפועל בהתאם לעקרונות המשפט האזרחי.אף כי מרבית הגברים סבורים, כי פתיחת תיק הגירושין בבית הדין הרבני פועלת לטובתם, ומגדילה את סיכוייהם לקבלת תנאים מועדפים במסגרת הסדרי הגירושין, הרי שהדבר אינו תמיד כך בפועל.
שכן, בשעה שבני זוג פונים לבית המשפט לענייני משפחה, בבקשה להתיר את נדר הנישואין בגין מחלה של אחד מבני הזוג, או מכל סיבה אחרת, הסדרי הגירושין נקבעים בהתאם למצבם האישי והכלכלי של כל אחד מבני הזוג, וזאת תוך התחשבות מינימאלית בעילה לגירושין.לעומת זאת, בשעה שתיק הגירושין נידון במסגרת בית הדין הרבני, סוגיית העילה לגירושין תופסת מקום מרכזי בקביעת הסדרי הגירושין, וחלוקת הנכסים המשותפים של בני הזוג.
האם מחלה של אחד מבני הזוג מהווה עילה לגירושין בבית הדין הרבני?
בשעה שמוגשת בקשה להתרת נדר הנישואין לבית הדין הרבני, ההחלטה האם אכן לקבל את הבקשה נתונה בידיו של בית הדין, וזאת בין היתר בהסתמך על העילה להגשת הבקשה.בית הדין הרבני מכיר במספר מסוים של סיבות לגירושין, המהוות עילה מוצדקת להתרת נדר הנישואין, כאשר אחת מאותן העילות היא עילת ה"מומים". עילה זו רלוונטית במקרים של הופעת מחלה בריאותית או נפשית באחד מבני הזוג, אשר פוגעת במידה ניכרת ביכולתם להמשיך ולקיים משק בית משותף. גם במידה והופעת המחלה מונעת מבני הזוג מלהמשיך ולקיים יחסי אישות בלבד, הדבר מהווה עילה ממשית להתרת נדר הנישואין.
בשעה שבפני בית הדין מונחת בקשה להתרת נדר הנישואין, נשאלת השאלה האם המחלה נודעה לבן הזוג השני עוד טרם הנישואין, וחרף זאת הוא בחר להינשא מרצונו החופשי. במידה וכך אכן הדבר, ומחלתו של בן הזוג הייתה ידועה לבן הזוג השני עוד טרם הנישואין, הרי שהדבר ידוע כטענת "סבר וקיבל". במקרים אלו, ובמידה והאישה תובעת גירושין מהבעל, הרי שהבעל לא יחויב בתשלום הכתובה לאשתו לשעבר, שכן זו בחרה להינשא לו מרצונה החופשי, אך שידעה אודות מצבו הבריאותי הקלוקל.לעומת זאת, ובמידה ומחלתו של הבעל לא הייתה ידועה לאשה טרם הנישואין, או שלא הייתה קיימת דאז, הרי שלרוב הבעל יחויב בפדיון הכתובה אשר העניק לאשתו. עובדה זו מקבלת כמובן משנה תוקף במקרים בהם הבעל הסתיר מאשתו בכוונה תחילה את מחלתו, וזאת במטרה לקיים "מצג שווא", ולשכנע אותה להינשא לו.
ראו גם:גירושין בשל בעיות פוריות של הגבר או האישה
