חזקת הגיל הרך קובעת, כי במקרה של פרידת ההורים, ילדים עד גיל 6, יהיו בחזקתה של האם. במצב זה, האב פוגש את ילדיו במועדים קבועים מראש, הנקראים הסדרי ראייה.
טיעוני התומכים
התומכים בביטולה של חזקת הגיל הרך, מציגים שני טיעונים מרכזיים. הראשון הוא, כי צעד זה מקדם את עקרון השוויון בין גברים ונשים, שהרי אין כל הצדקה לכך כי החזקה על הילדים תועבר באופן אוטומטי לאם, מבלי שיתקיים דיון בעניין ויתאפשר לאב להשמיע טענותיו.
טיעון השני הוא כי ביטול חזקת הגיל הרך, תואם את השינוי החברתי במעמדו של האב כהורה. על פיו, כיום הרבה יותר מבעבר, אבות רבים לוקחים תפקיד מרכזי בחינוך הילדים ובגידולם, אף לאחר פרידת ההורים ומבקשים לשמר את הקשר הקרוב עם הילד. הדבר בא לידי ביטוי בין היתר במספר הגדל של הזוגות הבוחרים בהסדר של משמורת משותפת, אז שוהים הילדים כמחצית מן הזמן אצל האב והוא ממשיך להיות גורם פעיל ומעורב בחייהם.מגמה זו של מעורבות האב בחיי הילדים היא חיובית ויש לעודד אותה. ביטול החזקה, לדידם, מאפשר זאת שהרי אז, בית המשפט יבחן כל מקרה לגופו והאב יוכל לקבל משמורת על ילדיו גם בגיל הרך. בעיני התומכים, זהו צעד חשוב ונכון המגיע בזמן הנכון.
טיעוני המתנגדים
המבקרים את הצעת הועדה לביטול חזקת הגיל הרך, עוסקים גם הם בעקרון השוויון, אך דווקא מהזווית ההפוכה, של פגיעה בשוויון הנשים. אישה נשואה, תלויה בהסכמתו של בעלה, לעניין סידור הגט, שהרי על פי הדין הדתי, הגבר הוא זה אשר נותן את הגט לאישה. עובדה זו מעמידה את הגבר בעמדת כוח ובמקרים רבים, רצונה של האישה בגט, משמש לו כקלף מיקוח בענייני הגירושין, אם בחלוקת הרכוש ואם בנושא המשמורת ודמי המזונות.לטענת המתנגדים, ביטול חזקת הגיל הרך, יחמיר את המצב החמור ממילא ויפגע עוד יותר במעמדה של האישה בהליך הגירושין. אם אשר תרצה חזקה על ילדיה הקטנים, יהיו בפנייה שתי ברירות: האחת היא להילחם עם האב במאבק משפטי ארוך ויקר והשנייה היא להיכנע לסחטנות של האב, אשר יכול לדרוש את הסכמתה למזונות מופחתים ו/או וויתור על חלק מן הרכוש. על כן, נטען, כי ביטול חזקת הגיל הרך הוא צעד שגוי ופוגעני, הפוגע בנשים בישראל ולפיכך, אין ליישמו.
הסכמת ההורים בעניין המשמורת
חשוב להבהיר, כי חזקת הגיל הרך, היא רלוונטית כל עוד אין הסכמה בין ההורים לגבי הסדר המשמורת, אז נדרש בית המשפט להכריע בסוגיה. לעומת זאת, כאשר יש הסכמה בין הצדדים, באפשרותם לקבוע את הסדר המשמורת על פי שיקול דעתם ורצונם ובתנאי כי ההסדר מקיים את עקרון טובת הילד. חשוב לזכור, כי הגעה להסכמה הדדית בין הצדדים, היא תמיד טובה יותר מפנייה לערכאה משפטית, שהרי לא ניתן לדעת מה תהיה הכרעתו של בית המשפט.מסיבה זו, זוגות רבים כיום העומדים בפני הליך גירושין, מחליטים שלא להילחם זה בזו בערכאות המשפטיות ולא להיכנס למצב של חוסר וודאות משפטית. תחת זאת, הם עורכים הסכם גירושין אשר במסגרתו, הם מגיעים להסכמות הדדיות בכל עניין העומד על הפרק לאור הפרידה: משמורת הילדים, גובה המזונות וחלוקת הרכוש. ההסכם מוגש לאישורו של בית המשפט לענייני משפחה, או בית הדין הרבני, מקבל תוקף מחייב של פסק דין ובזאת מסתיים ההליך המשפטי.
