לגירושין קיימים מיתוסים רבים, אשר עלולים להוביל את בני הזוג לקבלת החלטות מוטעות. חלק מהמיתוסים הנפוצים הם:
- הסכום הכתוב בכתובה הוא חסר משמעות – טעות. הכתובה מהווה מסמך משפטי לכל דבר ובהתקיים הנסיבות הנכונות, על הגבר לשאת בדמי הכתובה. בזמן הליכי הגירושין ישנם מקרים שבהם קיימת עילה לשלילת כתובה.
- הפסד המשמורת של האישה בשל בגידה – טעות. לבגידת האישה אין משקל בעת הדיון על משמורת הילדים.
רק האישה יכולה ומסוגלת לגדל ילדים – טעות. לאחרונה הובאו בפני בית המשפט לענייני משפחה תיקים אשר היוו תקדימים בנושא המשמורת, והשופטים כבר מבינים כי טובת הילדים היא משמורת משותפת. הביטוי התקין היום הפך להיות: אחריות הורית.- אישה אשר בגדה תפסיד את הרכוש והנכסים – טעות. אם הרכוש רשום על שם האישה, היא לא תאלץ לוותר עליו רק בשל בגידה. אלא שאם הרכוש ניתן במתנה, והדיון מתקיים בבית הדין הרבני, עשוי בית הדין לפסוק על החזרת המתנה לבעליה.
- משמורת משותפת מייתרת את הצורך בתשלום מזונות – טעות. על פי הפסיקה, קיימת הפחתה של 25% בלבד משיעור המזונות הקבוע בעת משמורת יחידה. הגבר חייב לשלם לאישה מזונות עבור הילדים, בשל העובדה שהדין העברי מחייב את הפרנסה על הבעל, ודין זה קיים גם בעידן בו נשים משתכרות בצורה שווה לגבר ומסוגלות בהחלט לפרנס את ילדיהן ואת עצמן.
- יש להחזיר את המתנות שקיבלו בני הזוג מההורים בעת הגירושין – טעות. על פי קביעת בתי המשפט לענייני משפחה, מתנה כספית שהתקבלה מהורי הזוג נשארת בבחינת מתנה ואינה הופכת להלוואה, אלא אם כן קיים מסמך חתום הטוען אחרת.
- רכושו הפרטי של אחד מבני הזוג לפני הנישואין נשאר שלו – לא מדויק. נושא זה משתנה בהתאם לנסיבות. השאלות הצריכות להישאל במקרה של דירה שנרכשה לפני הנישואין על ידי אחד הצדדים הן: האם שולמה משכנתא במהלך הנישואין, כמה זמן היו בני הזוג נשואים, מה הייתה כוונת הצדדים ואיך היא באה לידי ביטוי במהלך הנישואין, האם בוצעו שיפוצים בדירה במהלך הנישואין, האם לבני הזוג יש ילדים או לא, והאם מדובר בנישואין ראשונים או שניים.
- תביעת פירוק שיתוף מתקבלת על ידי בית המשפט לענייני משפחה – תלוי. העדפת בית המשפט לענייני משפחה היא תמיד מציאת פתרון הכולל את כל מרכיבי הגירושין, אלא שבמקרים בהם כל ניסיונות להביא את בני הזוג לחתום על הסכם לא צלחו, יורה בית המשפט על פירוק שיתוף.
- במקרה של חשד, זכאי הבעל לבקש בדיקת רקמות – טעות. על פי הדת היהודית, בדיקת רקמות עלולה להכריז על הילד כממזר, ולכן נמנעים בית המשפט לענייני משפחה וגם בית הדין הרבני מלהתיר בדיקה זו. כך שגם אם האישה בגדה, לא תתאפשר בדיקת רקמות.
- בעקבות בגידה, לא קיים הסדר איזון משאבים, ולא חלה הלכת השיתוף – טעות. עצם הבגידה אינה הופכת רכוש שנרכש במשותף על ידי בני הזוג, לרכוש ייחודי של אחד מהם. גם אם נוצר משבר ממשי בו אשם רק בן זוג אחד, עדיין מתחלק הרכוש שנצבר, כולל מניות, קופות גמל, ביטוחי מנהלים, קרנות השתלמות ועוד.
- במקרים מסוימים, בגידת גבר מחייבת אותו בכתובה – כן. אם קיימת הוכחה ממשית לעצם הבגידה, יחייב בית הדין הרבני את הגבר בסכום כתובה ממוצע העומד על סך של 120-180 אלף שקל.
- נישואין אזרחיים מייתרים את הצורך בפניה לבית הדין הרבני בעת הגירושין – טעות. זוג יהודים אשר נישאו בנישואין אזרחיים, יכולים להתגרש רק בבית הדין הרבני, ולמקום בו נערך טקס הנישואין אין חשיבות. בית הדין הרבני הוא בעל הסמכות הבלעדית לבצע את הליך הגירושין.
- על האישה להשתתף במזונות הילדים – תלוי. אם מדובר בנישואי בני זוג שאינם יהודים, או בנישואי תערובת, מתחלקים צרכי הילדים בין שני ההורים באופן יחסי בהתאם להכנסותיהם. אך אם מדובר בזוג יהודים, חייב הגבר בדמי מזונות, המהווים מזונות בסיס, כגון חינוך, מדור ורפואה. על האישה לשאת רק בצרכים העודפים.
- על האב לשמור את אותה רמת חיים של הילדים לאחר הגירושין – טעות. רק האישה מחויבת בכך, על פי הכתוב: "העולה עמו ואינה יורדת".
- גבר בעל הכנסה נמוכה אינו חייב במזונות – טעות. אם האב חסר אמצעים, עדיין עליו לספק את כלכלת ילדיו גם במינימום ההכרחי, העומד היום על סך של 1,300 שקל לילד, לצד מחצית מעלות החינוך הבסיסי, שליש מהוצאות המדור עבור ילד אחד, ומחצית מתשלומים רפואיים.
רק האישה יכולה ומסוגלת לגדל ילדים – טעות. לאחרונה הובאו בפני בית המשפט לענייני משפחה תיקים אשר היוו תקדימים בנושא המשמורת, והשופטים כבר מבינים כי טובת הילדים היא משמורת משותפת. הביטוי התקין היום הפך להיות: אחריות הורית.