סעיף 56 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965, קובע כי במקרה שבו אדם הלך לעולמו והניח אחריו בן או בת זוג, ילדים, או הורים והם זקוקים למזונות, הם יהיו זכאים למזונות מן העיזבון של המנוח (בין בירושה על פי דין ובין בירושה על פי צוואה).
מי זכאי לקבל מזונות מהעיזבון?
הזכות למזונות יכולה להינתן לכל אחד מהבאים:
- לבן-זוגו של המוריש – למשך כל זמן אלמנותו. עם זאת, רשאי בית המשפט לתת מענק חד-פעמי לאלמנת המוריש הנישאת שנית, אם נראה לבית המשפט לעשות כן בנסיבות העניין ובשים לב לזכויות ילדי המוריש.
- לילדי המוריש – עד גיל 18 לילד נכה – כל זמן נכותו, לילד שהוא חולה נפש – כל עוד הוא חולה נפש, ולילד עם מוגבלות שכלית-התפתחותית – כמשמעותו בחוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), תשכ"ט-1969. ילד, הינו לרבות ילד שנולד אחרי מות המוריש, ילד שלא מנישואין, ילד מאומץ, וכן נכד של המוריש שנתייתם לפני מות המוריש או שהדאגה לפרנסתו היתה על המוריש ערב מותו ואין הוריו יכולים לספק לו מזונותיו.
- לילד בגיר של המוריש שבית המשפט ראה לפי הנסיבות שמן הראוי לקבוע לו מזונות – עד גיל 23.
- להורי המוריש שהדאגה לפרנסתם הייתה עליו ערב מותו – כל ימי חייהם.
מבחן נזקקות לקבלת מזונות מעיזבון
כאמור, לצורך קביעת הזכאות בית המשפט לענייני משפחה עורך "מבחן נזקקות" לאדם שדורש את המזונות, ורק אם באמת יוכח כי הוא אינו מסוגל לקיים את עצמו ולספק לעצמו את הצרכים ההכרחיים, ייפסקו לו מזונות מהעיזבון, הואיל ותשלומים אלו נועדו לספק את הצרכים ההכרחיים בלבד ולא מעבר לכך. לבתי המשפט לענייני משפחה ניתן שיקול דעת נרחב בבואם לפסוק האם בני המשפחה זכאים בכלל למזונות מהעיזבון ואיזה סכום מגיע להם.
מהם השיקולים בקביעת מזונות מהעיזבון?
החוק קובע כי בקביעת הזכות למזונות ומידתם יתחשב בית המשפט, בין השאר:- בשווי העיזבון;
- במה שהזכאי למזונות עשוי לקבל מן העיזבון כיורש על פי דין או כזוכה על-פי צוואה;
- ברמת החיים של המוריש ושל הזכאי למזונות כפי שהייתה ערב מות המוריש, ובשינוי שחל בצרכיו של הזכאי עקב מות המוריש;
- ברכושו של הזכאי למזונות;
- בהכנסתו של הזכאי למזונות מכל מקור שהוא, ובלבד שלגבי בן-זוגו של המוריש לא יתחשב בית המשפט בהכנסתו מעבודתו או ממשלח ידו אלא במידה שהכנסה כזאת שימשה גם ערב מות המוריש לפרנסת המשפחה או לפרנסת בן-הזוג;
- במזונות שהזכאי יכול לקבל על-פי הסעיפים 2 או 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959;
- לגבי בן-זוגו של המוריש – במה שמגיע לו על-פי עילה הנובעת מקשר האישות, ולרבות מה שהאישה מקבלת על פי כתובה.
